Laz-ram Building, 11 Toval street, 5th floor
Ramat Gan
Phone: +972.54.5620572
Fax: +972.153.54.5620572
E-Mail: Effi@fuks.co.il
(L.L.B) Advocate (Israel Bar)
Internet, Computers and Technology lawyer
פריץ קאהן, רופא שנולד בגרמניה צייר כמה איורים בשנות ה-20 של המאה ה-20 שהסבירו את פעולה גוף האדם באמצעות דימויים תעשייתיים. אמן גרפי בשם הננינג לדרר הפיק לאחרונה סרטון אנימציה שמחייה את האיורים של קאהן ומשתמש בדרך ויזואלית מבריקה בפעולות של רכיבים מכניים כדי להסביר את האנטומיה האנושית.
פוסט מאת מערכת חורים ברשת
חשבון המסתורין של חורימבה, תכנים שאין מי שיקח עליהם אחריות ושאר ירקות
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
בכל פעם שנדבר על גוגל, עיקר החשיבה האסוציאטיבית שלנו תיצור דמויות של חיפוש או של דואר אלקטרוני (או של האח הגדול, מ-1984, אצל הפרנואידים במיוחד). אבל אין אלה סעיפי הפעילות העיקריים של גוגל – מטרתה של חברת הפרסום הגדולה ביותר בעולם היא לארגן את המידע הזמין בערבוביה ברשת. לעשות זאת באופן המיטבי והנוח ביותר, בראש ובראשונה עבורה ועבור שירותיה המגוונים. ביניהם, איך אפשר בלי, מנוע החיפוש ושירות הדוא"ל.
השירות החדש מבית ה-Google Labs נקרא Public Data Explorer וכשמו כן הוא, מייעל ומקל את הניווט ביער הסבוך של המידע. זה לא סוד שכיום פעמים רבות ניצבים חוקרים, עיתונאים וסתם בעלי כמיהה לידע, בבעיה שלא עמדה אל מול אותם האנשים רק לפני שני דורות – להבדיל מן העבר, אנחנו מוצפים במידע, בנתונים סטטיסטיים והקושי הוא לסנן את כולו, ולהציג רק הרלוונטי לנו. המערכת החדשה מאפשרת לנתח מידע הזמין לרשות הציבור, ולהציג אותו באופן גרפי, בהתאם למערכת צירים נבחרת.
שירות זה מצטרף לשירות קודם שהושק לא מזמן, שמאפשר לגולשים לגזור נתונים סטטיסטיים מתוך החיפושים שהם מבצעים. המוצר הנוכחי, הוא פרי של ניתוח אנונימי (כך לפי הפוסט בבלוג הרשמי) של מחרוזות החיפוש הנפוצות ביותר וסידור המידע שנדרש בהן במערכת המאפשרת פלט מהיר ופשוט. הניתוח, יחד עם נתוני ה-Zeitgeist השנתי, זמין בדו"ח שהורכב על ידי גוגל (זהירות, PDF), והוא מכיל נושאים כגון נתוני אבטלה, שמות פרטיים, פשיעה ועוד.
אבל המחקר לבדו אינו שווה הרבה, כמו גם הכלי שמציג את המידע הזה – נאמן למיטב המסורת של גוגל, גם שירות זה מאפשר הטמעה מהירה של הנתונים לתוך כל דף אינטרנט ושיתוף החיפוש והניתוח הסטטיסטי האישי שלנו עם הקוראים שלנו.
נכון לרגע זה, יש מספר מועט יחסית של מקבצי נתונים, ולכן לא בטוח שהשירות יוכל לשמש אנשים רבים, בייחוד נוכח העבודה שמרבית הנתונים נכון לעכשיו הם מארצות הברית. אבל השאלה שנשאלת, אם אכן השירות יאומץ ויגדל, מי יהיו המרוויחים העיקריים מן השימוש בו? בעיקר עיתונאים ובלוגרים שיחסכו את עלויות ביצוע סקרים, ניהול תחקירים וחיפוש בין ספרים מאובקים במחסן מרוחק מאחורי שלט שכתוב עליו "זהירות, נמר!”.
גוגל חודרת לשוק המידע המשפטי
גוגל: הבאז נשאר ב-Gmail
גוגל פון: גוגל זוממת להשתלט על הפרסום הנייד
בדקנו: החיפוש החברתי של גוגל
פוסט מאת בוריס בולטיאנסקי
בוריס בולטיאנסקי: סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב וביולוגיה.
קורא, חושב, כותב. לאו דווקא בסדר הזה
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
נתנו לכם חמש סיבות למה לא לקנות אייפון. לא השתכנעתם וקניתם מכשיר חדש ונוצץ מבית אפל? יחד עמו התחייבתם, כמובן, לדבר ולסמס במאות שקלים בחודש, אבל היי, מה זה לעומת מכשיר מגניב ויפה ש”עושה ככה עם האצבע”?
אם כבר מדברים על החשבון הסלולרי, ליקטנו בשבילכם ארבע אפליקציות לאייפון שיסייעו לכם להפחית את החשבון החודשי ולו במעט. אפליקציות אלה מבוססות על חיבור data לרשת. אמנם יש להניח כי לא תוכלו להסתפק רק בחבילת data שרכשתם מהספק הסלולרי לסיפוק כל הצרכים הניידים שלכם, אך לפחות תוכלו להחזיר חלק מההשקעה באייפון. כך תעשו זאת:
SMS בחינם

ICQ – כשם שאפשר לשלוח הודעות SMS בחינם מתוך ICQ המותקנת במחשב האישי, אין כל סיבה שלא לעשות זאת מהמכשיר הסלולרי שלכם. התקינו קליינט ICQ לאייפון, גלשו מהמחשב השולחני לממשק הוובי של התוכנה, ICQ2Go, הוסיפו את המספרים הניידים של חבריכם וראו אותם מופיעים באפליקציה. מעתה תוכלו לשלוח להם SMS בחינם ולקבל תשובות ישירות באייפון. על כל הודעה שתישלח אליכם בחזרה, תוכלו לשלוח עוד מספר הודעות יוצאות. החסרון היחיד הוא שלא ניתן לשלוח הודעות לרשת סלקום.
מאייפון לאייפון – אם תרצו לשלוח הודעה לחבר שאף הוא משתמש באייפון, תוכלו לעשות זאת בחינם וללא הגבלה באמצעות התוכנה החינמית TextPlus. הורידו את התוכנה, פתחו חשבון ומסרו לחברים את הכתובת שלכם ב-TextPlus. התוכנה, כמו קודמה, משתמשת בחיבור data ותוכלו בעזרתה להתכתב במסרים מיידים עד שהאצבעות יתעייפו. בונוס: הודעות SMS בחינם למספרים ניידים בארה”ב.
שיחות בחינם

Fring – אפליקצייה ישראלית, אשר זמינה גם לפלטפורמת Android, תשמש אתכם כנקודת גישה מרכזית למספר תוכנות IM ו-VoIP יחד. בעזרתה אפשר להתממשק ל-Skype, ל-Google Talk, ל-ICQ (לא תוכלו לשלוח דרכה SMS) וכמה אחרות. ב-Fring תוכלו להשתמש כדי להתקשר בחינם לחבריכם המחוברים, למשל, באמצעות Skype או לאלה שגם התקינו את פרינג על המכשירים הניידים שלהם. יתרון משמעותי – אפשר לקיים שיחות VoIP על גבי הרשת 3G, מה שלא התאפשר עד לא מזמן בגלל מדיניותה של Apple. החסרון – איכות השמע משאירה מקום לשיפור, אלא אם אתם מחוברים דרך Wifi.
ואחרונה חביבה – Skype. הגרסה האייפונית של התוכנה, להבדיל מ-Fring, אינה מאפשרת עדיין שיחות VoIP על גבי הרשת הסלולרית. אבל אם יש לכם Wifi בסביבה, תוכלו לשוחח בחינם עם חבריכם ב-Skype ללא הגבלה כלשהי. במידה ואתם נמנים עם אלה המרבים לדבר למספרים נייחים מהסלולרי, כדאי שתשקלו את תכנית ה-Unlimited Country של Skype המאפשרת לכם לשוחח עד 10,000 דקות בתמורה ל-5.95$ בחודש. את המנוי Unlimited תוכלו להשמיש גם מהאייפון שלכם.
יש לכם טיפים נוספים להפחתת התשלום החודשי? שתפו אותנו בתגובות.
אפליקציה לאייפון: שקשקו והתקשרו אקראית לחבר טלפוני
חמש אפליקציות ישראלית ל-iPhone שכדאי להכיר
פוסט מאת שליו בן ארי
שליו בן ארי, עו"ד בתחום המסחרי, PC Genome Researcher בחברת Soluto וה-CTO של 'חורים ברשת'.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
אם נפנה לאדם אקראי ברחוב ונבקש ממנו לומר את שמו של המשחק האחרון שבו יצא לו לשחק, יש סבירות גבוהה לאחת משתי התשובות הבאות: סוליטר, והחווה. אני לא חושב שצריך לספר למישהו מהי אותה חווה, הלא היא FarmVille – משחק הפייסבוק של Zynga שהפך מיליוני משתמשים ברשת לחקלאים מסורים.
כמו כל דבר שהוא פופולארי ונמצא בשימוש של אנשים רבים, גם החווה היא פלטפורמת פרסום מעולה שמאפשר למפרסם לקבל חשיפה רחבה למוצר שלו, בעיקר אם בנוסף לכסף שהוא השקיע בפרסום, הוא מוכן גם לצ’פר את המשתמש ולקדם את הסטטוס שלו בחווה. וזאת היא בדיוק האסטרטגיה שבה נקטה מיקרוסופט, כאשר הזמינה אנשים להצטרף למעריצי העמוד של מנוע החיפוש Bing בתמורה ל-3 יחידות של Farm Cash ובאמצעות הטמעת הפרסומת במשחק ושימוש במסרים רלוונטיים לתוכן המשחק עצמו. כתוצאה ממסע הפרסום, תוך יממה בלבד גדל מספר המעריצים של בינג מ-100,000 לחצי מיליון.
ל-FarmVille יש מעל 80 מיליון משתמשים רשומים. מתוכם, כמעט 30 מיליון נכנסים למשחק מידי יום מה שאומר שבהלך היום הבודד שלאורכו משתמשי המשחק נחשפו לפרסומת של מיקרוסופט, רק כ-1.5% מתוכם הגיבו לפרסומת כפי שציפתה מיקרוסופט. לכאורה מדובר על אחוז זעום מבין כלל המשתשמים, אך כאשר עוסקים במספרים כאלה, אין לראות בקמפיין כשלון כי הצלחה.
הבעיה העיקרית בקמפיין מן הסוג הזה היא עניין התמורה – מיקרוסופט קשרה את הנסיון להעביר גולשים להשתמש במנוע החיפוש שלה בתמורה וירטואלית של משחק פופולארי. זה לא בהכרח מבטיח לה שמקבלי התמורה ישתמשו מעתה במנוע החיפוש שלה, במקרה הטוב, הם ייחשפו אליו, ובמקרה הרע ביותר, הם יקחו את “הכסף” וימשיכו לגגל את המשך דרכם כפי שמראה סקר שנערך בקרב גולשי FarmVille Freak אשר גילה כי כמעט 70% מתוך 6000 המצביעים הצטרפו לעמוד של בינג רק בגלל Farm Cash.
ההצלחה של הקמפיין עלולה ליצור רושם שלילי בקרב מפרסמים וחברות גדולות ולגרום להם לקשור בין היענות לקמפיין לנכונות מהימנה לשימוש במוצר, דבר שכלל לא מובן מאליו ולעיתים קרובות אף מוטל בספק.
בעקבות רכישת Friendfeed: היכונו ל-Real Time להמונים
למה קמפיינים לצעירים בפייסבוק מצליחים?
טוויטר מתקרבת לפייסבוק במספר עדכוני הסטטוס
פוסט מאת בוריס בולטיאנסקי
בוריס בולטיאנסקי: סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב וביולוגיה.
קורא, חושב, כותב. לאו דווקא בסדר הזה
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
תגובות הן החוליה החלשה של בלוגים ככלל, לא רק הבלוג הזה. אמנם, חלק מהפוסטים בחורים ברשת מעוררים עשרות תגובות, אך זו תקופה ארוכה שאנחנו עדים לביזור התגובות לכל פלטפורמה רלוונטית: גוגל רידר, טוויטר, פרנדפיד, פייסבוק ואחרים. דף הפייסבוק של חורים ברשת גדל מאוד לאחרונה
והתפתחו בו שיחות מעניינות לא פעם. קוראי הפוסט לא נחשפו לתגובות האלה או לתגובות בטוויטר ובמקומות אחרים. כבר היום, רוב התגובות לפוסטים בחורימבה מתפרסמות מחוץ לבלוג. מערכת התגובות האינטגרלית של הבלוג הפכה בודדה משהו, מנותקת מכל דיון חברתי ברשת.
הפרסום עדיין מתנהל במקום אחד לרוב (מאמרים בסינדיקציה נפוצים פחות מכפי שנדמה), אך הדיון מזמן התבזר לו לכל קצוות הרשת. מה עושים אנשים שרוצים לקרוא את כל התגובות שנכתבו למאמר או פוסט מסוים? בשלב זה עליהם לעבוד קשה מאוד כדי לאתר את התגובות בפלטפורמות השונות. בעתיד עושה שכל שכל התגובות יהיו נגישות דרך אגרגטור תגובות חכם.
אגרגטורי התגובות הנוכחיים רחוקים מלהיות מושלמים ואנו ניסינו את כולם ב”חורים ברשת”. Disqus, המפורסם מביניהם, מספק פתרון שרחוק מלהשביע רצון, לדעתנו. ריבוי האפשרויות למגיב מבלבלות מאוד – יוזרים צריכים להחליט אם ברצונם להגיב באופן אנונימי, לפייסבוק, לטוויטר, לחשבון Disqus ועוד אפשרויות. העיצוב לא מספיק אסתטי והממשק לא אינטואיטיבי די הצורך והתוצאה היא מערכת משוכללת עם נראות מאכזבת. גילינו ב-Disqus באגים משמעותיים, כמו העובדה שלעתים קרובות המערכת לא שולחת את התגובה במקביל לפייסבוק, גם אם המגיב ביקש זאת.
מלבד זאת, Disqus, כמו מערכות מתחרות המציעות יכולות דומות בהן IntenseDebate של Automatic, בעלת וורדפרס.קום, ו-Echo של Js-Kit, מטפלות בשידור תגובות מהבלוג לפלטפורמות אחרות. כ
לומר, אם תרצו להגיב דרך טוויטר ופייסבוק בתוך הבלוג – תוכלו לעשות זאת באמצעות אחד מאגרגטורי התגובות. אך מה לגבי תגובות שהתקבלו לקישור של הפוסט במקומות אחרים? מדוע לא לשאוב לתוך הבלוג תגובות אודות הפוסט מרשתות חברתיות, סוג של Tracback מתקדם. באמצעות Backtype Connect תוכלו לעשות גם את זה (עבור טוויטר בלבד).
אגרגטור החלומות שלנו יאפשר להגיב לפוסטים מכל מקום ברשת – גם מרסס – והתגובה תתפרסם בבלוג. מותר לנו לחלום, לא? בינתיים הטמענו בבלוג את קופסת התגובות של פייסבוק קונקט. המערכת הזו מאפשרת להגיב ישירות לפייסבוק ואם אתם כבר מחוברים, לאחר חיבור ראשוני לקונקט לא תידרשו להזין עוד שם וסיסמה. זהו פתרון זמני סביר שישדר לפייסבוק גם את התגובות בחורימבה, ולא רק את הפוסטים. אם תרצו להגיב באופן אנונימי או בשמכם אך מבלי שהתגובה תתפרסם בפייסבוק – המערכת תומכת בכך.
אגב, שוב דפקו את היהודים. כל המערכות שבדקנו לא מתמודדות טוב עם עברית, אם כי קראנו לאחרונה ש-IntenseDebate הבטיחו ממשק עברי בקרוב. נחיה ונראה.
רשמים מניסוי חורימבה במודעות החברתיות של פייסבוק
קבוצת עיתונאים יתבצרו בחווה עם פייסבוק וטוויטר
על פייסבוק וגבולות ההערצה
למה פייסבוק עשויה להיות חשובה יותר מגוגל
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
מה יכול להיות יותר טוב מאינטרנט מהיר (באמת מהיר, לא "מהיר בהשוואה ל-56k” כפי שיש לנו כאן בישראל), עם מחירים זולים עד כדי בדיחה ופרישה יציבה ברמת המדינה? סיפורה העצוב של תינוקת בת 3 חודשים מדרום קוריאה מציג את הצד השני והאפל הגלום באפשרויות הבלתי מוגבלות לכאורה שטומנים בחיקם כל היתרונות המפורטים מעלה.
לאחרונה, נעצרו בני זוג דרום קוריאניים בחשד להזנחת הילדה שלהם, הזנחה אשר הובילה למותה ברעב. איך זה יכול לקרות? ובכן, תינוקות, בייחוד שנולדו פגים, דורשים השגחה מתמדת ומעקב נוקשה אחר התזונה שלהם. דבר שע"פ האישום, לא קרה. בפועל, התינוקת הואכלה אחת ל-12 שעות, שזה רק פעמיים ביממה, וגם זה אירע בהפסקות של הוריה משהייתם בבית קפה מול משחק רשת שבו הם נדרשים לגדל תינוק וירטואלי ולטפל בו. באופן טבעי, ומצמרר, הוביל הדבר למותה של התינוקת בשר-ודם של בני הזוג.
לדברי בכיר במשטרת סיאול, שני ההורים היו מחוסרי עבודה, ובילו את רוב זמנם באינטרנט, עד לרמה שבה הם למעשה "איבדו כל קשר עם המציאות וחיו במציאות מדומה בה הם טיפלו בדמות וירטואלית – דבר שגרם בסופו של דבר למותה של בתם".
אין זאת הפעם הראשונה שבה אנו עדים למקרי מוות בעקבות התמכרות לאינטרנט ולמשחקי רשת בפרט. כך למשל, בשנת 2005, תינוקת בת ארבעה חודשים מתה בזמן שהוריה שיחקו ב-WoW ולדבריהם, הם נהגו לשחק במשחק הרשת מרובה השחקנים במשך שעתיים מידי יום, אבל באותו יום המשחק התארך. בעקבות המאורע הטרגי האחרון, קורא פרופסור מאוניברסיטת סיאול לממשלה לפעול להגברת המודעות להתמכוריות לאינטרנט בקרב צעירי קוריאה – מדינה שבה כ-30% מהאזרחים רשומים כמשתמשים פעילים במשחקי רשת שונים.
פוסט מאת בוריס בולטיאנסקי
בוריס בולטיאנסקי: סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב וביולוגיה.
קורא, חושב, כותב. לאו דווקא בסדר הזה
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
מיקרוסופט השיקה קמפיין טלוויזיה למנוע החיפוש בינג במסגרת מאמציה לדגדג את גוגל בבריטניה. הקמפיין מציג את בינג כמנוע “החלטות” המקל על עומס המידע אליו נחשפים המחפשים.
פוסט מאת מערכת חורים ברשת
חשבון המסתורין של חורימבה, תכנים שאין מי שיקח עליהם אחריות ושאר ירקות
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
לאחר חודשים של עבודה מאומצת נולד היום בלוג אח ל"חורים ברשת". TheWadi.com הוא בלוג ואינדקס של חברות טק ישראליות באנגלית, אשר תכליתו היא אחת: להעניק חשיפה מרבית ורציפה לטכנולוגיות ישראליות בעולם.
ב-TheWadi תוכלו לקרוא את כל החדשות האחרונות מחברות ישראליות ובלבד שהן רלוונטיות ומעניינות את קהלי היעד. חברות חדשות שיצאו לדרך, מוצרים חדשים ומעניינים, גיוסים, עסקאות, שיתופי פעולה והישגים מקצועיים – על כל אלה תוכלו לצפות לקרוא ב-TheWadi. הדגש, בשלב ראשון בלבד, הוא על חברות Web ישראליות שמציעות את הטכנולוגיות שלהן מחוץ לגבולות הארץ ובהמשך נתרחב גם לתחומים נוספים. מלבד לדווח גם נסקור שירותים של חברות ווב ישראליות משלב אלפא, נפרסם דעות ונקיים ראיונות עם מובילי התעשייה.
אינדקס החברות הישראליות של TheWadi כולל כבר עשרות ערכים ויתרחב למאות בתקופה הקרובה. לא מצאתם את החברה שלכם באינדקס? רוצים להוסיף חברה? השתמשו בטופס. ההצטרפות היא חינם. מלבד הנוכחות באינדקס וסיקור שוטף, נוסיף כל חברה ישראלית ל-Twitter List של הוואדי, המציג ציוצים מכל החברות הישראליות שאנו מסקרים.
אפשר לעקוב אחר הוואדי בטוויטר, פייסבוק, גוגל באזז ולינקדאין וכמובן גם RSS.
האנשים שעומדים מאחורי הוואדי מלבדי הם יוחאי עילם, הכותב הראשי ודורון גז, מנהל הפיתוח העסקי. הניסיון של שלושתנו משלב יכולות כתיבה, עריכה והיכרות מעמיקה עם השוק. אנו מתחייבים לדווח במהירות ובמקצועיות לכל עדכון ולספק ערוץ תוכן איכותי אודות טכנולוגיות ישראליות בשפה האנגלית.
מי הוא קהל היעד של האתר החדש? מלבד מאות רבות של חברות ישראליות, עיתונאים, בלוגרים וכל מי שעשוי להתעניין בחברות ישראליות. מעבר לכך, אנו פתוחים לכל דעה או פוסט אורח רלוונטי במטרה לעודד שיח פתוח גם בנושאים שלא תמיד מדברים עליהם.
תרבות הסטארטאפים והילת האקזיטים הלא מוצדקת מסתירות לרוב את העובדה שישראל בורכה בהישגים יוצאי דופן ומסורת טכנולוגית עתירת שנים ששורשיה עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. הרשת מקלה מאוד על התפשטות של רעיונות חדשים ובין היתר איפשרה לחברות ישראליות להתפשט לכל מקום ולזכות בהכרה עולמית. הספר Start-up Nation, פרסומים שהופיעו לאחרונה ב-TechCrunch וב-ReadWriteWeb סייעו להגברת המודעות. למרות זאת, כאשר בוחנים את הפעילות של מאות חברות ישראליות חדשניות מגלים שרובן לא נחשפות מספיק לעולם. זה המסר העיקרי ששמענו שוב ושוב מרבות מהן.
TheWadi יפעל בנפרד מ"חורים ברשת", אם כי ניתן לצפות לתנועה של תכנים מ"חורים ברשת" לוואדי ולהפך. נשמח אם תיכנסו ל-TheWadi ותספרו לנו מה אתם חושבים. רוצים לעדכן אותנו בהודעות רלוונטיות? להוסיף את החברה שלכם לאינדקס או לשאול שאלות נוספות? פנו אלינו. אז אתם מוזמנים לאחל לוואדי המון בהצלחה ולתרום ככל שניתן לטובת המטרה המשותפת, שהיא קידומן והבלטתן של חברות טכנולוגיה ישראליות. יש לנו טכנולוגיה נהדרת, לא?
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
השווקת השתלטה על כל חלקה טובה. רותם התייחס בפוסט המאיר עיניים “אלביס פרסלי ותוכן אינטרנטי: מי מהם באמת מת” לתופעה של המק’תוכן, תכנים שנועדו לכבוש את התוצאות הראשונות בגוגל והם לרוב מפנים לתכנים עשירים יותר ובכך מתיישבים על צינורות הטראפיק. אינדקס הריל טיים שמפתחת גוגל צפוי לחזק את הרשתות החברתיות והאגרגטורים החברתיים על חשבון אתרי התוכן. במילים אחרות, בחיפוש אחר נושא מסוים, יגבר הסיכוי שתיתקלו בהתייחסויות גולשים לכתבה מסוימת מעל לתוצאה שתפנה לאותה כתבה. רשתות חברתיות הן אמצעי מדיה קל “רזה” יותר לפרסום וידידותי יותר לגוגל בהשוואה לאתרי תוכן גדולים עם מערכות ניהול תוכן קנייניות שלא הותאמו מספיק בהתאם לשינויים הגדולים במדיה.
על אף שאתר האינטרנט הוא עדיין הבסיס המקובל לפעילות של כל חברה, אם חברה תראה שדף הפייסבוק שלה מקבל יותר גולשים מהאתר הרשמי והוא זוכה לחשיפה טובה יותר בגוגל ובמקומות אחרים, היא תעביר את כובד המשקל לפייסבוק בדומה לפעילות העניפה של הונדה ברשת זו. (ראו: האם אתר האינטרנט ייעלם מן העולם). שימו לב שבמקרים רבים, האתר הוא דווקא החלק השולי בפעילות.
SEO לא מתחיל ומסתיים באתר אינטרנט, על כן הוא רלוונטי מתמיד גם בעידן של רשתות חברתיות. איך אתם כותבים את התכנים שלכם, לאן מקשרים וכיצד מציגים – שאלות אלה רלוונטיות גם כשמדובר באופטימיזציה של נוכחות חברתית (SMO). שילוב של נוכחות ברשתות חברתיות ופעולה בריל טיים יכולה לספק לכל גורם יתרון משמעותי בקידום. זו לא בהכרח התפתחות מעודדת.
כפי ש”האח הגדול” היא מערכת שיווקית חכמה להנעת קהל למשלוח סמסים והמשתתפים הם עכברים במבוך, גם ברשת התוכן הוא לעתים רק תירוץ. הקידום גבר על התוכן ורוב הזמן אנו נחשפים לצל הרים ולמקסמי שווא. כמו הביקורת המוצדקת בחלקה של ז’ארון לניאר, ממציא הביטוי “מאואיזם דיגיטלי”, כולנו משולים לאנשים במערה של אפלטון. רוב הזמן מלעיטים אותנו בפרומואים והדבר האמיתי כמעט שלא מבצבץ.
האם התייעלות אמצעי השכפול תידון אותנו לספוג אותם עדכונים וקידומים שוב ושוב – הפעם מחברים? דומה שזה כבר קורה. מדיה חברתית הייתה אמורה להיות שונה, לפחות בפנטזיה: לאפשר לכל אדם להיחשף לעדכונים ולמידע מאנשים וחברים שהוא סומך על דעתם. בפועל, גם רבים מהאנשים האלה מנסים “למכור” לנו סחורה כלשהי וזה עלול להיות מטריד לא פחות מספאם.
העובדה שאחד ממושגי המפתח הפחות מוכרים בקהל הרחב הוא “יחס המרה” (Conversion Rate), מעידה על טיב הפעילות: רוב הזמן אנו עוסקים בשינוע גולשים, מנסים להניע אותם ממקום למקום ונלחמים על שברירי אחוזים. האם תיתכן מציאות אחרת, עולם ללא יחס המרה?
באנרים, עדכונים חדשים, כותרות, הבטחות ומבצעים – כולם מנסים לעשות דבר דומה – למשוך אותנו להקליק. בפועל, אחוז המקליקים תמיד קטן יחסית ומי שמגיע ליחס המרה של 10% ויותר רשם הישג יוצא דופן. החשד שלי הוא שככל שהיוזרים הם מתקדמים יותר, הם הופכים עצלני קישורים. אמנם, הם פותחים לא מעט קישורים, אך הרף שהם מציבים להקלקה על קישור הוא גבוה יותר. למשל, כותרת כמו “שני פצועים בתאונה בכביש החוף” לא תגרום לרוב להקלקה משום שהיא מספקת ליוזר את כל המידע. כותרת חלופית “רוצים לדעת כמה נפצעו בכביש החוף? הקליקו כאן”, תהיה גרועה פי כמה ולא רק משום שהיא טיפשית וחסרת טקט אלא משום שטיזרים לא עובדים טוב ברשת. אנחנו רוצים את המנה השלמה כאן ועכשיו ולא מתאבן.
זה אבסורד שקישורים הפכו לאבן נגף בדרך להתפשטות מידע ברשת. רשתות חברתיות עוקפות את הבעיה באמצעות חשיפה בפנינו של כל המידע שעשוי לעניין והקלקה על הקישור היא אופציה – אך אפשר בהחלט לוותר עליו. אמבוד (Embed) של מדיה מאתרים אחרים היא התפתחות אחרת עוקפת קישורים חיצוניים. אנחנו עדיין מתבקשים להקליק אך כל התוכן מוצג לנו במקום מבלי שנצטרך לעזוב לאתר אחר – בהחלט יתרון מבחינת המשתמשים.
האם אפשר לתאר עתיד בו נצרוך את כל התכנים שלנו בפיד ולא נצטרך להקליק כלל? למה לא? סרטוני Youtube מנגנים בתוך הפיד של פייסבוק, בגוגל באזז אפשר לאמבד תמונות משירותים חיצוניים ובפייסבוק “נחשפות” הכותרות הראשיות מאתרי החדשות ובלוגים באופן שמאפשר לנו להסתפק בהם. עתיד בו כל תוכן או שירות נחשף בקלות בתוך אתר אחר כווידג’ט או קוד מאומבד אינו נראה רחוק.
אפשר להבין למה עתיד כזה רצוי לפייסבוק וגם לגולשים, פחות ברור הוא מעמדם של יצרני התכנים. אם הפיד של פייסבוק יהפוך צינור מידע עיקרי (שימו לב למחקר האחרון על כך שפייסבוק מניע יותר טראפיק לאתרים מגוגל), חובה יהיה לראות בפיד נכס ציבורי ולא קניין בלעדי של פייסבוק. יהיה צורך לפתוח את הדיון בשאלת הבעלות על המידע בפיד וכמה גמישות תינתן בידי החברים לממש את הבעלות הזו.
אל על: מדיה חברתית היא לא ‘שגר ושכח’!
האם מדיה חברתית הופכת אותנו פחות חברותיים?
מדיה חברתית: לא בכל מחיר
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
פסטיבל המוזיקה SXSW (קיצור של South by Southwest), הוא אחד האירועים המוזיקליים החשובים בארצות הברית. מלבד אירוח שנתי של מיטב האמנים, הכנס מספק במה נרחבת גם לאמנים צעירים וללהקות רבות בתחילת דרכן שזו היא להם החשיפה הראשונה לציבור כה רחב.
מלבד הפן המוזיקלי, נמצא הפסטיבל בחזית הטכנולוגיה בכל הקשור לשימוש ברשתות חברתיות וסינדיקציה אינטרנטית. כך למשל, מגזין SPIN, בשיתוף עם שירות המיקום החברתי FourSquare מציע למשתמשי השירות לזכות בתגים חדשים וייחודיים לפסטיבל ומבטיח ל-10 הראשונים מבין אלה שיזכו בכל ארבעת התגים המיוחדים, גישת VIP לאירוע השנתי של המגזין.
על מנת לזכות בתגים הנכספים, יצטרכו המבקרים לעבוד קשה, אך בעיקר ללכת למגוון רחב של הופעות. כך למשל, אחד התגים יינתן בתמורה לנוכחות בהופעות של 3 להקות שבשמותיהן מככב בעל חיים. סביר להניח שזו סנונית ראשונה של מבצעי שיווק מבוססי מיקום המנצלים את האוריינטציה העסקית של Foursquare, שחבריה מכריזים על נוכחותם בבתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי נוספים.
בשעה שאיגוד חברות המוזיקה בארצות הברית תובע מורידי שירים ובזמן שאתרי טורנטים גדולים נסגרים אחד אחרי השני, דווקא מצד SXSW מגיעה הבשורה המחודשת של שיתוף קבצים חוקי באמצעות ה-BitTorrent. השנה זוהי כבר השנה השישית ברציפות ששירים מהפסטיבל זמינים להורדה חוקית, חינמית ונטולת DRM (או נז"ק, אם נשתמש בתרגום הפופולרי של המושג לעברית). השנה, ניתן להוריד 646 שירים, או כמעט 3.5 ג’יגה ממיטב שירי הפסטיבל, בשלל רחב של סגנונות מוזיקליים.
חשוב לציין שכל השירים שנמצאים באסופה הזו ניתנו על ידי הזמרים ולהקות – דבר שמחזק עוד יותר את המגמה של שיתוף מוזיקה באמצעות האינטרנט בצורה חוקית.
פוסט מאת בוריס בולטיאנסקי
בוריס בולטיאנסקי: סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב וביולוגיה.
קורא, חושב, כותב. לאו דווקא בסדר הזה
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
השינויים בהרגלי השימוש במדיה הם מהממים, אם להשתמש במילה פופולרית בהקשר המקורי שלה, וחלק גדול מזמננו בערוצי ההפצה החדשים מוקדשים לדיון מטא: מה משמעות היותנו שם, מה אנחנו אמורים לעשות בכלים החדשים, האם יש “נכון ולא נכון”, למה אנחנו צריכים את זה בכלל ושאלות גדולות נוספות. חשוב לי לציין שמאחר ואיש לא מחזיק במונופול על האמת, גם מה שתקראו כאן נתון לדיון ולמחלוקת.
אחת השאלות שמרתקות אותי באופן אישי היא מה אנשים מעוניינים לקרוא ברשתות חברתיות. לכאורה התשובה לשאלה זו היא פשוטה: כל אייטם עשוי להיות רלוונטי לחלק מהאנשים ועל כן כל מה שחדש ומעניין. בפועל, התשובה מורכבת יותר ומשתנה על פי פלטפורמה. טוויטר, למשל, טוב במיוחד להפצה של חדשות מתפרצות וקישורים מעניינים. קשה עד מאוד לנהל שם שיחה עקב קיטוע הדיון והמגבלה על אורך הטקסט. פייסבוק מומלץ פחות עבור חדשות “קשות” או מתפרצות וטוב בהרבה כאשר מדובר בדיונים שמתפתחים מתחת לקישורים מעוררי עניין.
מאחר ופייסבוק הוא חלל חברתי, לחברים יש תפקיד מכריע בהפצת העדכונים האלה. עם כל לחיצה על Like או על Share, גדל הסיכוי כי האייטם יופץ הלאה. (ראו: כיצד עובד הניוזפיד של פייסבוק). אם במדיה רגילה, פרסום היה “שגר ושכח”, הרי שבמדיה חברתית הגולשים הפכו למפיצים בפועל של האייטמים. שובל התגובות הארוך שרואים לעתים מתחת לכתבות באתרי חדשות הוא נחמד, אך לא תורם להפצת הידיעה הלאה. במדיה חברתית הטוקבקים או הלייקים הם מדד רייטינג אמיתי: אין מקום עוד לעדכונים שאינם מעוררים לפעולה.
אך בניגוד לטוויטר ורשתות אחרות, לא כל אייטם המעורר תגובה טוב לפייסבוק. יש חשיבות רבה לעובדה שפייסבוק החליטה לא לשלב אפשרות Dslike מתחת לכל עדכון. אפשרות זו הייתה הופכת את פייסבוק למקום נוטר ונוקם. בפועל, ממשקים משפיעים עמוקות על ההתנהגות האנושית, פחות ביכולת לעצב אותה מחדש מאשר להבליט צדדים מסוימים באישיות על חשבון אחרים. האינטרנט אינו “רע” או “טוב”, אך ממשקים יכולים לעודד התנהגות חיובית או לדכא אותה.
עם כל הביקורת שיש לנו על פייסבוק, ה-Like הפך את המקום למחויך או לכל הפחות, לא מזיק. הוא גם משפיע על אופי התכנים שנשמח לקרוא שם. קשה לתאר Like אחד או יותר תחת כותרת בנוסח “82 הרוגים בהתרסקות הג’מבו” אך בפועל זה קרה:
כאשר אנחנו עושים לייק, למה אנחנו מתכוונים? יכולות להיות כמה סיבות:
תנאי בסיסי לרלוונטיות של עדכונים לפייסבוק הוא היותם Likable, אייטמים שניתן לחבב אותם. הידיעות על העימותים בחברון או מעמד האשה בחברה הדרוזית הן חשובות ומעוררות תגובה, אך בשום אופן אינן Likeable.
אם יש ערך מוסף בפעילות בפייסבוק, זה אינו לעודד הגירה של טוקבקיסטים מאתרי החדשות לפייסבוק אלא להפך, לחשוף קולות קהילתיים ואנושיים איכותיים ולחבר בין אנשים לבין תכנים אשר רלוונטיים להם ולחבריהם. כדי לדעת מה היו האירועים החדשותיים הדרמטיים של היום אפשר גם לפתוח את מהדורת השעה 20:00. פייסבוק הוא חלל של אנשים ועל כן יש צורך תמיד לעשות את הקישור אליהם.
אמנם, אסור לשכוח שבסופו של דבר, פייסבוק היא מכונה שיווקית המיועדת להיטיב עם חברות. יחד עם זאת, לרצונות האנשים יש תפקיד מכריע בתהליך. מה אתם מעדיפים לקרוא בפייסבוק שלכם? עדכונים של חברים, חדשות מהעולם או אחר?
פייסבוק היא בית כלא ידידותי
כיצד עובד הניוז פיד של פייסבוק?
כך תתקנו את הפיד של פייסבוק
פייסבוק 2010: כל מה שצריך לדעת
פוסט מאת גל מור
גל מור הוא הכותב הראשי והבעלים של "חורים ברשת". במקביל, גל מייעץ בתחום אסטרטגיות אינטרנט, מאפיין ממשקים ושירותים וכותב טורים בכלי תקשורת מובילים.
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
אחרי שאתר הצ’ט מצלמות הקינקי כיכב בכל מקום אפשרי, גם ג’ון סטיוארט שלח את תחקירניו לאתר והם חזרו עם תמונות קשות
פוסט מאת מערכת חורים ברשת
חשבון המסתורין של חורימבה, תכנים שאין מי שיקח עליהם אחריות ושאר ירקות
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
מלחמת הרשתות החברתיות מתלהטת עם הכרזתה עם טוויטר על היקף עדכוני סטטוס העומד על 50 מיליון ליום. בהשוואה לפייסבוק, העומדת על 60 מיליון משתמשים זה אולי לא נשמע כל-כך הרבה, אבל אם משווים זאת מבחינת היחס שבין מספר המשתמשים בשירות בכל אחת מן הרשתות הנ”ל, מקבלים המספרים הללו משמעות חדשה לגמרי. בפועל, למרות גודלה הקטן ביחס לפייסבוק, שולטת טוויטר על אחוז ניכר מעדכוני הסטטוס הממלאים כיום את הרשת.
אף על פי שטוויטר לא מפרסמת נתונים סטטיס
טיים רבים על היקף השימוש בשירות שלה, ובכך מונעת מאיתנו את היכולת להסיק מסקנות מדוייקות יותר להיכן המידע הנ”ל לוקח אותנו, סקר עדכני למדי מגלה לנו כי אחוז המעדכנים “הפעילים” בטוויטר הוא נמוך יחסית ועומד על כ 16% מכלל המשתמשים בשירות. העובדה שפייסבוק מתחילה להפסיד לטוויטר בתחום עדכוני הסטטוס בעיקר מצביעה על כשלון המאמצים להפוך את הפיד לחלק העיקרי בחשבון המשתמש בפייסבוק.
הנקודה החזקה של טוויטר לעומת פייסבוק היא האינטגרציה הקלה והאפשרות לשלוח עדכונים ישירות לפייסבוק מתוך חשבון הטוויטר. שתי החברות יכולות לראות את ההשפעה של הדבר בסטטיסטיקות אבל המרוויחה העיקרית מכך היא טוויטר שכן היא נסמכת אך ורק על עדכוני הסטטוס.
וזאת בדיוק הנקודה שבגללה אין שום סיבה בעולם להתחיל להספיד את פייסבוק ולהתחיל להכריז על טוויטר כעל המובילה החדשה. עדכוני הסטטוס רחוקים מלהיות תחום הפעילות העיקרי של פייסבוק. גם כאן אין בנמצא מספיק נתונים מהימנים ורשמיים, אבל 60 המיליון עדכוני הסטטוס המתרחשים בפייסבוק הם חלק קטן למדי מ-700 מיליוני פריטי המידע הנכתבים באתר מידי יום. ניחוש פרוע ועיון מהיר בפיד האישי מאפשר להעריך כי מידי יום מייצרת פייסבוק כ-100 מיליון הפניות למקורות חיצוניים.
במילים אחרות, טוויטר ללא ספק מובילה במספר עדכוני הסטטוס ביחד לגודלה, אך מדשדשת הרחק מאחורי פייסבוק בכל הקשור להפניה לתכנים בתוך ומחוץ לגן הסגור של הרשת החברתית.
פייסבוק וטוויטר צמחו ביותר מ-100% ב-2009
פייסבוק זכתה בפטנט על פיד החדשות
קבוצת עיתונאים יתבצרו בחווה עם פייסבוק וטוויטר
פוסט מאת בוריס בולטיאנסקי
בוריס בולטיאנסקי: סטודנט לתואר ראשון במדעי המחשב וביולוגיה. קורא,
חושב, כותב. לאו דווקא בסדר הזה
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
הגיבו
באזז
שלחו לפייסבוק
שלחו לטוויטר

As a chronic sufferer of a variety of foot ailments, most of which result directly from running, I can’t stress the importance of good shoes. So when Brooks sent over their 2010 Glycerin 8 shoes – I was keen to try them out.
The shoes are supposed to be made of non-Newtonian material, Brooks DNA, which means the soles can “tense up” as you run. Presumably this gives you more support during hard strikes and a softer ride when you’re not running as hard.
At first glance we’re talking about good design and normal weight (12.6oz). The shoes fit well and don’t pinch anywhere. There is excellent airflow through what looks like > 85% of the upper. These shoes also have an outersole is made of HPR Plus that is supposed to reduce wear and prevent scuffing. After using them for 3 months I can say that it works. Only the laces show wear and dirt.
For me, the most important thing for a running shoe is if it can handle the harsh impacts of running on NYC city streets. Brooks DNA material disperses these forces so well, that I have not had any recurring issues with my feet, knees or hips. I had my doubts at first – but they really work, which is mostly the reason I’m talking about it on the site. After lots of Vibram Five Fingers coverage, we thought it would be interesting to explore something a bit more traditional.
These shoes also pay attention to the environment thanks to the use of BioMoGo, the world’s first-ever bio-degradable midsole and laces made from 100% recycled materials.
Bottom Line: For a person that never tried Brooks shoes before, I’m quite impressed – excellent quality and performance. Try before you buy for fit and padding.
פוסט מאת מערכת חורים ברשת
חשבון המסתורין של חורימבה, תכנים שאין מי שיקח עליהם אחריות ושאר ירקות
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
הגיבו
באזז
שלחו לפייסבוק
שלחו לטוויטר
ב-19 לינואר 2010 סיים מחמוד אל מבחוח, בכיר חמאס שביקר בדובאי את חייו. הפרסומים הראשונים שנחשפו כבר בשני לפברואר בתקשורת העולמית ידעו לספר על חוליית אירופים רבת משתתפים שהשתתפה בחיסול, ושמו של המוסד עלה מיידית כמו שאר ספקולציות.
המידע אודות חשיפת הדרכונים של המתנקשים וצילומי מצלמות אבטחת המידע שתעדו כל צעד ושעל של רוב המשתתפים בחיסול החל להרקם מזה שבוע ונחשף (בצעד נדיר) בתקשורת העולמית בימים האחרונים. בין ההערכות דובר על כ-17 חברי חוליה כאשר 11 מהם זוהו בוודאות ופרטיהם, צילומי הפנים שלהם, וייתכן שאפילו נתוניהם הביומטרים (על פי משטרת דובאי נלקחים מנוסעים נכנסים למדינה טביעות אצבע ורשתית) כבר עושים דרכם ממשטרת דובאי לרחבי העולם.
על פי חלק גדול מההערכות, יחידת "כידון" שבמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, אשר אמונה על הפעולות ה"מבצעיות", בהן סיום חייהם של אנשים מהסוג של מבחוח, היא החשודה העיקרית והמיידית בביצוע ההתנקשות. היחידה, על פי פרסומים עבר לא רשמיים, מונה כ-50 אנשי שטח. אם כל ההערכות הללו נכונות, נראה שלפחות 11 מהם כבר לא יחזרו להסתובב חבושי שמלות ופיאות בשדות תעופה אקזוטיים. בגיליון "מעריב" שפורסם השבוע אף הגדילו לצאת בכותרת "עיתון בריטי: המבצע ‘שרף’ שליש מכידון".
אז מה עושים כש"נשרפים" חצי מסוכני השטח? מפרסמים מודעת דרושים באתר האינטרנט הרשמי של המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים:
אתר המוסד לא עדכן שום משרה מרשימת המשרות שלו מאז ה-14 בספטמבר 2009, אז פורסמו כל המשרות שיש לארגון להציע. מחוקר מודיעין כלכלי ועד אפסנאי. רק משרה אחת צורפה מאז, וליתר דיוק ממש בימים האחרונים לראש הטבלה: "תפקיד מבצעי" שדורש שפה זרה ברמת גבוהה, רקע חו"ל כיתרון ונכונות ליציאה לתקופות לחו"ל לאחר תקופת הכשרה.
ככל הנראה שמדובר בצירוף מקרים, אבל עדיין, אם יש סיכוי זעיר שלא, ואם יש איזה שהוא אינטרס שלא להוסיף עוד שבריר מטופש של מידע לערימת הראיות שהופכות בימים אלו לאצבעות מאשימות, זה לא הזמן לייצר עוד ראיה קלושה.
זזתי לחפש מודעות "מחפש דרכונים זרים במצב טוב, תמונה לא חובה- מרופא" ב-WinWin וחולצת "חבר שלי היה בדובאי וכל מה שקיבלתי זה את הפיאה הנוכרית הזאת".
פוסט מאת אפי פוקס
אפי פוקס, עורך דין. עוסק במשפט, טכנולוגיה, אינטרנט ומה שבינהם. אפשר לעקוב אחריו גם
בטוויטר
אתר אינטרנט | LinkedIn | Facebook | Twitter
הגיבו
באזז
שלחו לפייסבוק
שלחו לטוויטר
Read more of this story at Slashdot.
Dapper Gets New CEOThe firm, specializing in the creation of dynamic ads, welcomes James Beriker in leadership roleFeb 12, 2010 Dapper, a firm specializing in the creation of dynamic ads, has named James Beriker its new CEO. Beriker was formerly chief executive of Efficient Frontier, a search ad platform. He takes over at Dapper from company co-founder Eran Shir, who moves to chief technology officer. Four-year-old San Francisco-based Dapper competes with players like Teracent and Tumri in the race to build tech tools designed to help users customize ads on the fly. Google acquired Teracent last November. "Display advertising feels like search in 2001," Beriker said. "I think it's going to be as big and interesting and tech-heavy as search is today in five years. It's [the] beginning days of display as a very powerful direct response channel." Dapper works with advertisers like airlines to build permutations of banner ads that include offers based on information about specific users. "If we can find a way to precisely understand the intent of the consumer and present them the right offer, then we're able to put up an ad she's likely to click on," Beriker said. Beriker led Efficient Frontier for a year. He joined the firm from ad network ValueClick, where he was general manager of search. He joined ValueClick in 2003 after it purchased Search123, the search engine he led. Former Yahoo executive Dave Karnstedt replaced Beriker at Efficient Frontier in April 2009. Dapper Gets New CEOThe firm, specializing in the creation of dynamic ads, welcomes James Beriker in leadership roleFeb 12, 2010
Dapper, a firm specializing in... |
Google may separate Buzz from Gmail in light of the outcry over privacy issues.
Read More: Search Engine Land, TechMeme
One of the issues we've talked about repeatedly over the years
is the question of what is the "internet jurisdiction." Since
content is available anywhere there's an internet connection, under
which laws should it apply. If you think that just because it
appears on the internet, anyone's laws apply, then you reach an
untenable situation where all online content is controlled by the
strictest, most draconian rules out there. That makes little sense.
And yet some courts still think this is the appropriate
interpretation of the law. In the US it's already troubling enough
that the issue of indecency is measured on an amorphous "community
standards" basis, but when it comes to the internet, what community
applies? As we discussed a few years ago, this raises
all sorts of legal questions. Chris points us to a recent ruling in
the 11th Circuit Court of appeals on a pornography case, where the
court seems to have made a ruling that effectively says all online
content should be held to the standards of the strictest
communities. Thus, an erotica website targeting a NY subculture
should be held to the standards of a southern bible belt rural
community? That seems ridiculous, but it's what the court
said.
In this case, a guy who produced porn content in California was
tried in Tampa, Florida, because investigators downloaded his
content there:
The Atlanta-based court rejected arguments by Little's attorneys that applying a local community standard to the Internet violates the First Amendment because doing so means material can be judged according...-- Summary contains first 2000 characters. Visit the original link --
בחלק הקודם סיפרתי בקיצור רב על קורותיי לפני הצבא, ולאחר מכן תיארתי מעט את חוויותי עד סוף המסלול (אורכו של 'המסלול' הוא חצי שנה לאחר ההכשרה). בסוף המסלול כאמור שובצתי בפלוגה וותיקה בגדוד, היא פלוגת הרובאית. המקום הראשון שהוצבתי בו הוא מוצב (ומחסום) תופאח. בפרק הבא (והאחרון) אנסה לנתח את הטקסט שרשמתי וגם להסיק מסקנות.
מחסום תופאח
מחסום תופאח, בכניסה האחורית של נווה דקלים (ז"ל) חצץ בין חאן יונס הפלסטינית לבין איזור המואסי ("חקלאות יניקה" לפי לוח חינוך פלוני שנתלה בשירותים) של חאן יונס שגם הוא אוכלס ע"י פלסטינים אך היה מובלעת בין מספר התנחלויות. מטבע הדברים פלסטינים נדרשו לעבור במחסום, מהמואסי (לשעבר ישראל) לחאן יונס (פלסטין) כדי להגיע לבית הספר (pdf, המוקד להגנת הפרט), לבית החולים, ולביקור קרובי משפחה.
משמרת במחסום ארכה 12 שעות, כשהלוחמים אוכלים שם בכלים חד-פעמיים למרות הקירבה הגדולה למוצב. יכולת להיות מוצב עם פקידי הבידוק (בחור ובחורה ממנהלת התיאום והקישור) שעבדו רק עם פלסטינים שרצו להיכנס לשטח ישראל (המואסי), והיתה גם אופציה להיות מוצב לבד, ללא פקידים, במעבר בין המואסי לחאן-יונס. באותה תקופה הייתי צעיר שרק הגיע לפלוגה ולכן הוותיקים קיבלו עדיפות ובחרו תמיד להיות עם הפקידים, וכך יצא לי לעמוד מפעם לפעם עם חייל נוסף בנקודת היציאה מישראל והכניסה לחאן יונס.
בכל בוקר, המעסיקים מישובי הסביבה הגיעו למחסום לאסוף את הפועלים שלהם. מעסיקים אחרים הגיעו למקומות אחרים, בין היתר נקודות בידוק בגדר הנמצאות סמוך לחממות של ישובים. בכל ערב הפועלים היו חוזרים דרך המחסום שלנו ודרך מחסומים אחרים לחאן יונס.
הערת ביניים: פועל פלסטיני הרוויח בנווה דקלים בין 40 ל-60 שקל ליום. בטח חלקכם חושבים "ושיגיד תודה", ואני אומר, שהמתנחלים של עזה יגידו תודה על כל השנים בהם סיפקו להם תתי-אדם בזיל הזול לעבד את הפרחים היפים שהם ייצאו לאירופה. בספר דברי הימים של ישראל-פלסטין הדבר יהווה הוכחה לניצול הכלכלי הקשה של ילידים שחורים פלסטינים ע"י מתיישבים המהגרים הלבנים היהודים באיזורים הכבושים, ואלה פלסטינים שגורשו ממקומות שבגבולות ישראל החוקיים.
נהלי המעבר מהמואסי לחאן יונס, השתנו לעתים, אך באופן כללי היו כאלה: נשים חופשי, גברים עד גיל 12 ומגיל 35 או 40 בהתאם להנחיות.
תפקידנו כלל בדיקת תעודות זהות ולידה, וידוא כי האישה שמנסה לעבור היא אכן אישה (ע"י הרמת הרעלה), וכן שמירה על הסדר בחנייה המאולתרת בצד הישראלי של המחסום בה חנו מוניות ומשאיות רבות שאספו את הסחורות והאנשים שטיפטפו מחאן יונס לשטחים שסופחו ע"י ישראל. פלסטינים חיו גם בצד הישראלי ולכן הכביש היה מלא במוניות ומשאיות עם לוחיות רישוי פלסטיניות.
החוויות שעברו עלי במחסום תופאח הן רבות וקשות, והן כאין וכאפס לעומת החוויות של הלקוחות האמיתיים של המחסום שלנו. "צעיר", הכינוי של חייל חדש בפלוגה הוותיקה בארבעת או שמונת החודשים הראשונים בפלוגה, נמצא בתחתית שרשרת המזון וסובל מהתעללויות שונות של החיילים הוותיקים שאינן נגמרות בעדיפות בבחירת עמדות. לכן אך טבעי שהצעיר יוציא את עצביו על האנשים היחידים שנמצאים מתחתיו בשרשרת. וגם אני מעדתי, פעם אחת, והכיתי צעיר שניסה לעבור במחסום. הוא נראה כבן 15 אבל החזיק בקושאן שאמר שהוא בן 11 וכמה חודשים. העפנו אותו מהמחסום אבל הוא התעקש להישאר באיזור ההמתנה למשך שעה ארוכה ולבהות בנו בתקווה שניתן לו לעבור. "מצטער ילד," אמרתי לו בליבי, "אתה יכול לחזור לבית שלך רק עוד 30 שנה." הוא התקרב אלינו כדי לנסות להפציר בנו שוב לתת לו לעבור. ברגע ההוא עזבנו את העמדה שלנו ורצנו לעברו. עושה בלגאן, מה?
כשהייתי כבר קרוב אליו ממש, הוא הרים את ידו במחוות פיוס וחייך חיוך קטן. הכיתי אותו בפרצוף עם הקת של הרובה, והוא נפל מעוצמת המכה. חבר שלי גרר אותו אלינו לעמדה. לא עשינו לו כלום, רק הפחדנו אותו קצת ונתנו לו ללכת, אבל לעולם לא אשכח את היום הזה, את הפעם היחידה בחיי בה ניצלתי את הכוח העצום שצה"ל נתן לי בשביל לפרוק תסכול. וכבר אז הייתי "השמאלני" של הפלוגה, זה שאוהב ערבים. לא משנאה הכיתי אותו, סתם מאכזריות של ילד שכולם יורדים לו לחיים ואין לו במי להתעלל.
במחסום תופאח הייתי עד לעוד עשרות מקרים קשים פי כמה. ענישה גופנית ונפשית של אנשים שניסו לתחמן אותנו ולעבור, או סתם של אנשים שצעקו עלינו בערבית ברוב תסכולם מההמתנה הממושכת בשמש. פעם אחת מפקד תורן של המחסום התעצבן והחליט ללמד את הפלסטינים לקח, ונצמד לכללים היבשים (הפלסטינים היו צריכים לארגן בעצמם קבוצות של חמישה שיחצו בכל פעם את 100 המטרים בין השער למחסום. מאות האנשים במחסום היו צריכים, ללא סדרן או גורם מארגן אחר, להסכים מי יהיו החמישה שיעברו בכל פעם) בצורה שגרמה לתנועה במחסום להאט כמעט עד עצירה. הטרדות מיניות של נשים היו דבר שבשגרה בעיקר בגלל שאנחנו, היהודים הצעירים, היינו בעלי הסמכות והרשות לפקוד על אישה להסיר את כיסוי הראש ולהוכיח לנו שהיא אישה (בשם הביטחון, כי מבוקש עלול לנסות להסתנן בתחפושת, ואף נאמר לנו במפורש שדבר כזה קרה אצלנו במחסום תחת עינינו הפקוחה):
"תרימי את הרעלה,
איכס יא מכוערת,
תורידי תורידי"
אני יכול להפליג בתיאורים שכאלה אך אינני חש בנוח. אני יודע שבמקרה והדברים יעמדו למשפט ציבורי או תקשורתי חברי ליחידה יוכלו בקלות רבה לגייס מספיק עדויות שיסתרו את שלי ויפריכו כל טענה שאעלה. לכן אין טעם לדוש כאן או בשום מקום אחר בדברים שראיתי או לא ראיתי, בדברים שיתרחשו או לא התרחשו. אני מספר על השירות הצבאי שלי לא כדי "להלשין" (ובטח לא בשביל "לקעקע את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית" כמו שכל מיני אינטלקטואלים בשקל שעובדים עבור מו"לים בלירה מנסים להדביק לי ולשכמותי), אלא כדי להסביר לכם, קוראי הבלוג האישי אך פומבי, מדוע אני מעיק על חייכם החופשיים ומלאי ההנאות עם המציאות העגומה של הפלסטינים בשטחים הכבושים. וגם כדי להסביר מדוע אני, שגדלתי בבית ציוני, שאהבתי את ישראל וסמליה, ששרתי בהתלהבות רבה את המנונה, התחלתי לחוש מנוכר מעמי וממורשתי.
בכל אופן, מידע נוסף על אישומים שהוגשו נגד חיילים בזמן האינתיפאדה השנייה אפשר למצוא כאן (pdf). סיפור חיי משתלב בצורה זו או אחרת עם המסמך בעמודים 53 ו-62 אם זכרוני אינו מטעני, ואולי גם בעוד מקומות, לא צלחתי את כולו.
כמה דברים טובים: למרות שזה היה מחסום סחורות, ושראינו מבוקר עד ערב ארגזים מלאים בבקבוקי קולה, בחטיפים ובדברי מזון מפתים אחרים, לא זכור לי שמישהו מהחיילים ניסה לקחת לעצמו דבר מה שאינו שייך לו. חוץ מזה, פקידי המחסום היו חיילים צעירים ומנומסים, ואחד מהם אף היה בעל לב טוב וגילה חמלה רבה כלפי הפלסטינים.
פרט אליו, לצערי, רובנו היינו מנוולים אמיתיים, ובמקרה הטוב פשוט התעלמנו מהפלסטינים עד כמה שיכולנו.
מתופאח עברתי מוצב אחד צפונה. זה היה מצחיק – הודיעו לנו שיהיה אימון, ואז קיצרו אותו ונותרה רק רגילה (=חופשה של שבוע). אינני זוכר אם ידענו לפני הרגילה, אבל כשחזרנו נשארנו באותו קו, פשוט עשינו רוטציה במוצבים של הגזרה. וכך הגעתי ל-DCO.
סוף חלק 2

On Monday evening I received a phone call from someone I trust who told me that one of our interns had asked for compensation in exchange for a blog post. Specifically, this intern had allegedly asked for a Macbook Air in exchange for a post about a startup.
After an investigation we determined that the allegation was true. In fact, on at least one other occasion this intern was almost certainly given a computer in exchange for a post.
The intern in question has admitted to some of the allegations, and has denied others. We suspended this person while we were sorting through exactly what happened. When it became clear yesterday that there was no question that this person had requested, and in one case taken, compensation for a post, the intern was terminated.
This was not one of our full time writers, and so the frequency of posts was light. Nevertheless, we’ve also deleted all content created by this person on our blogs. We are fairly certain that most of the posts weren’t tainted in any way, but to be sure we’ve removed every word written by this person on the TechCrunch network.
Our attorneys have advised us not to disclose the name of the individual because the person is not a legal adult. We also think that, given the intern’s age, it may not be appropriate to make their identity public.
We are all shaken here at TechCrunch – this is someone who was our friend and who we trusted to be honest with our readers. Our hope is that the intern learns something from this experience and grows into the kind of person that will be more welcome in this community.
I apologize to each one of you. I promise that we will always maintain complete transparency with you on how we operate, even when it isn’t such an easy thing to do.
Update: Daniel, the intern in question, has decided to talk about this situation publicly on his blog. I’m glad that he has. You can read his thoughts here.
Read more of this story at Slashdot.
Shared by Dan
works http://www.trademarkia.com/trademarks-search.aspx?tn=honesty%20box
Trademarkia is a search engine specifically for trademarks. Enter google, for instance, to find out what kind trademarks are available (including abandoned trademarks – note the status column). To fire this engine, the makers tell me they “received data in various legacy formats from a US government agency, the USPTO. We then normalized and standardized all [data] sets.”
[Thanks Fred!]
[By Philipp Lenssen | Origin: A Trademark Search Engine | Comments]
Read more of this story at Slashdot.
Read more of this story at Slashdot.
Read more of this story at Slashdot.